פיטורי הצמצום של עובדי ספן בע"מ אינם נגועים באפלייה פסולה

הנשיא סטיב אדלר:

     קבוצת עובדים, העומדת בפני פיטורי צמצום במפעל, פונה לארגון העובדים היציג של המפעל בבקשה שלא ייצגם בכל הקשור לפיטורי הצמצום. הארגון היציג מודיע לעובדים שהוא מכבד את בקשתם והודעה על כך שהארגון אינו מייצג את קבוצת העובדים בעניין פיטורי הצמצום נמסרת להנהלת המפעל.

     מהי ההגנה העומדת לאותה קבוצת עובדים מפני פיטורי הצמצום בנסיבות אלה? ומהן הזכויות להן יהיו זכאים בעת פיטוריהם? אלה השאלות העומדות לדיון בפנינו במרכז ערעור זה.

     כפי שיבואר להלן, בית הדין האזורי בא לכלל מסקנה, כי פיטוריהם של העובדים שפנו לארגון היציג בבקשה שלא ייצגם בכל הקשור למהלכי הצמצום, נגועים באפלייה פסולה העומדת בניגוד ל חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: חוק שוויון ההזדמנויות). אין בידנו לקבל מסקנה זו, שלדידנו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של משפט העבודה הקיבוצי. נבאר.

עובדות המקרה בתמצית, הן כדלקמן:

[2] המערערת (להלן: חברת ספן או החברה) היא חברה העוסקת בעיבוד מוצרי עץ שונים ומעסיקה כ - 250 עובדים. לפני שנים אחדות, נקלעה החברה לקשיים כלכליים  ורשמה הפסדים של כ - 7.7 מיליון ש"ח בשלושת הרבעונים הראשונים של שנת 2003. הפסדים אלה נגרמו לחברה, כפי הנראה, בשל תחרות עם מוצרים שמקורם במזרח הרחוק. הנהלת החברה הודיעה להסתדרות הכללית החדשה (להלן: ההסתדרות), היא ארגון העובדים היציג במפעל, ביום 25.1.2004, על כוונתה לבצע מהלך של פיטורי צמצום. להודעת ההנהלה צורפה רשימה של 59 עובדים המועמדים לפיטורים. בו ביום שלחה הנהלת החברה הודעה אישית לכל עובד העומד בפני פיטורים בדבר הכוונה לפטרו. בהודעה לעובדים צויין, כי ככל שנציגות העובדים לא תבקש להשיג על רשימת המועמדים לפיטורים כפי שגובשה על ידי הנהלת החברה, יכנסו הפיטורים לתוקף ביום 24.2.2004.

     ההודעה להסתדרות ולעובדים המועמדים לפיטורים נעשתה בהתאם להוראות הסכם העבודה הקיבוצי הכללי החל על היחסים בין הצדדים. מדובר ב הסכם העבודה הקיבוצי הכללי בענפי העץ - נגרות בניין רהיטים ומוצרי עץ אחרים   . עם משלוח הודעות הפיטורים לעובדים, החליטה הנהלת המפעל על הוצאתם לחופשה לאלתר של חלק  מהמועמדים לפיטורים, והמערערים בכללם.

ההסתדרות לא השיגה על רשימת המועמדים לפיטורים ולא הציגה בפני הנהלת המפעל רשימת מפוטרים אלטרנטיבית. לפיכך, שלחה הנהלת החברה ביום 18.2.2004 מכתב ל- 41 מתוך המועמדים לפיטורים לפיו תסתיים עבודתם בחברה לאלתר. מכתב בנוסח זה התקבל, בין היתר, אצל המערערים.

     החל מיום 9.2.2004 קיימה הנהלת החברה מגעים עם נציגות העובדים בניסיון לבוא לידי הסכמות בעניין היקף הפיטורים וזהות המפוטרים. ממועד זה, התקיימו מספר פגישות בין נציגי הנהלת החברה לנציגות העובדים, בהם היתה מעורבת גם הממונה על יחסי עבודה באזור חיפה והצפון, עו"ד אהובה מאסטרו.

     בא כח המערערים, עו"ד שפרונג, שלח ביום 25.2.2004 מכתב ליו"ר ההסתדרות במרחב כנרת, מר אבי גבאי, ולמנכ"ל החברה, מר מיכאל קרמרמן, בו נכתבו, בין היתר, דברים אלה:

"הרינו להבהיר בזאת כי לא יהיה כל תוקף כלפי מרשינו להסכם אשר יחתם ללא קבלת אישורינו בכתב ומראש, וכי מרשינו לא יראו בהסכם שכזה, במידה ויחתם, כמחייב אותם בכל צורה שהיא, והנכם נדרשים בזאת לשתף אותנו, בשם מרשנו, בפרטי כל מו"מ שכזה" .

     למחרת היום, הודיע יו"ר ההסתדרות במרחב כנרת להנהלת המפעל, כי ההסתדרות מכבדת את בקשתם של העובדים המיוצגים על ידי עו"ד שפרונג והיא לא תייצג אותם יותר, "על כל המשתמע מכך" .

[3] ההסתדרות פנתה לבית הדין האזורי בנצרת בבקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי בעניין פיטורי הצמצום בחברת ספן (ס"ק 1014/04, 1015/04). הדיון בהליך הסתיים בחתימה על הסכם קיבוצי מיוחד בין ההסתדרות לחברה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 17.3.2004 (להלן: ההסכם הקיבוצי המיוחד). במסגרת ההסכם הקיבוצי המיוחד, הוסכם על פיטוריהם של  23 עובדים, מתוך העובדים המועמדים לפיטורים. פיטוריהם של 20 עובדים אחרים בוטלו. עוד הוסכם, כי העובדים המפוטרים יהיו זכאים לתשלום מענק פרישה מיוחד.

      סעיף 6(ב) להסכם הקיבוצי המיוחד קבע, כי הוראות ההסכם לא יחולו על העובדים המיוצגים על ידי עו"ד שפרונג, אשר בקשו מההסתדרות שלא לייצגם בנוגע לפיטוריהם. המערערים בענייננו נמנים על עובדים אלה. וזה נוסח הסעיף:

".6(ב) בהתאם למכתבו של עו"ד יריב שפרונג מיום 25.2.2004 המצורף להסכם כנספח ד', ותשובתו של מר אבי גבאי מיום 26.2.2004, המצורפת כנספח ה' להסכם, וכן על פי האמור בסעיף 28 לבקשת הצד בתיק סק 1014/04, מובהר ומוסכם בזאת כי להסכם זה לא יהיה כל תוקף כלפי העובדים המיוצגים על ידי עו"ד שפרונג והוא לא יחייב אותם ואת העובדים בוגנים אלון, בוגנים מנשה ואלי בוהדנה אשר הודיעו אף הם על ייצוגם על ידי עו"ד שפרונג לאחר שהוגשה בקשת הצד במכתב עו"ד שפרונג המצורף כנספח ו' להסכם זה, וכי הכספים שיוקצו על ידי העובדים על פי העקרון הקבוע בסעיף 6(א) ישמשו לתשלום מענק הפרישה לעובדים המפוטרים ששמם מופיע בנספח א' להסכם זה בלבד".

ההליכים בפני בית הדין

[4] המערערים פנו לבית הדין האזורי בנצרת בתובענה ובבקשה למתן סעדים זמניים כנגד הפסקת העסקתם בחברה, שנעשתה לטעמם תוך הפליה מחמת גילם, תוך הפרת זכות השימוע הקנויה להם ובחוסר תום לב. במסגרת תובענתם עתרו המערערים אף לתשלום סכומים שונים בגין תקופת העסקתם בחברה. בית הדין האזורי קיים דיון מאוחד בהליך הזמני ובהליך העיקרי (עב 1337/04, בשא 1462/04).

     בפסק דינו מיום 8.11.2005 , קיבל בית הדין האזורי באופן חלקי את תביעתם של  המערערים ובא לכלל מסקנות אלה: המערערים לא הוכיחו כי פוטרו תוך אפליה מחמת גילם; פיטוריהם של המערערים ואי הכללתם בתנאים שנקבעו בהסכם הקיבוצי המיוחד מהווים אפליה פסולה העומדת בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה; לא נערך למערערים שימוע כדין. עם זאת, סבר בית הדין האזורי שאין ליתן בידי המערערים סעד של השבה לעבודה ופסק להם פיצויים כדלקמן:

[א] פיצוי בשיעור השווה למענק הפרישה המיוחד עליו הוסכם בהסכם הקיבוצי המיוחד.